"החל מעוד ארבעה חודשים ירושתו כבישי ישראל, במאות מצלמות מהירות. המצלמות יוצבו דווקא בכבישים הבטוחים, הרחבים, ולא למשל ליד בתי ספר וגני ילדים. האם המצלמות יצמצמו את מספר הנפגעים בדרכים או שהן בעצם סוג של מס חדש ומקומם?"
זוהי פתיחתה של כתבה מצויינת שערך דני קושמרו במסגרת חדשות 2 ב- 28 באוגוסט 2010. לצפות ולבכות, במיוחד לנוכח תגובתם החובבנית, תמוהה ותלושה מן המציאות של "מומחי" משרד התחבורה…
עצוב.
בתור אחד שמארגן את הרכיבות האלה כבר שנה שלישית, ובתור משתתף פסיבי בשנים שקדמו לכך, אני יכול לשתף אתכם בתובנות הבאות:
כולם מגיעים, גם גדולים וגם קטנים. כל אחד מוצא את האנשים שאיתם הוא מרגיש בנוח לרכוב, ובכל מקרה מכיוון שזו שיירה ארוכה ארוכה, אפשר להתקדם או להתעכב במעלה או במורד השיירה לאורך כל הדרך. בסופו של דבר, כולם מגיעים לת. הדלק של צומת שוקת במוקדם או במאוחר, ולמרות שאין מאסף רשמי, הרי שעם הגעת רכב הגרר המלווה אותנו רוב הרוכבים מתחילים לנסוע ושוב נפתחת שיירה. לרוב, אדם שרוכב על אופנוע ימצא סביבו את אלה שרוכבים באותו קצב פחות או יותר כמוהו, ושוב, אם לא, הוא יכול לגלוש לאט לאט אחורה, או לתת גז לאט לאט ולהתקדם קדימה. השיירה כל כך ארוכה שכל אחד מוצא את המקום שלו.
קצב הרכיבה הוא בינוני לרובנו. גם המהירים ביותר מורידים קצת מהגז, וחווית ה"חברותא" של הרכיבה בצוותא היא זו שעושה את ההבדל בין זה לבין קבוצות קבוצות שכל אחת מהן נוסעות לבד.
מהניסיון הרב שלי באירוע הזה, אני יכול לספר לכם שהסכנה הכי גדולה שנשקפת לנו בעת הרכיבה היא מרכבים שמתעצבנים על כך שיש שיירה אינסופית של אופנועים על הכביש, ואשר חלקם חוסמים לפעמים את הנתיב השמאלי. נתקלתי בכמה נהגים כאלה שניסו בכוח להשתחל ולעקוף וגרמו לפעמים למקרי "כמעט" אצל האופנועים. כמובן שאסור להתעמת איתם ואסור לחנך אותם או ללמד אותם לקח, זה לא יעזור. מצידי שימהרו לעקוף ויתרסקו תוך כדי פיצוץ מיכל הדלק שלהם על איזה צוק, העיקר שלא יפגעו בנו. חשוב מאוד להקפיד לא לחסום את התנועה, ולהסתכל כל הזמן לא רק קדימה אלא גם אחורה במראות.
לרכיבה בציר "הרשמי" – דהיינו מת. דלק הסיירים דרומה על כביש 40 ואז 31 לערד – יש יתרון משמעותי בדמות רכב הגרר הנלווה לכוח. הגרר יאסוף עליו כל אופנוע או קטנוע שנתקל בכל בעיה שהיא, עד למגבלת הכמות המותרת לו (לדעתי כ- 10 כלים, אבל מעולם הוא לא התמלא). כנ"ל גם לחזרה בציר הזה, שכן הגרר חוזר באותו ציר בדיוק.
לא יאומן איך הזמן עובר כשנהנים! עברה עוד שנה, והנה אנחנו נמצאים בפתחה של שנה עברית חדשה.
גם השנה, כמו כל שנה, מנהלי פורום אופנועים בתפוז מתכוונים לרכב למצדה. כאמור, בשנים האחרונות זו הפכה להיות מעין מסורת לזכרם של אלה שהלכו מאיתנו. לזכרם ולקראת סופה של שנה ותחילתה של שנה חדשה, נעשה זאת שוב גם השנה. (לינק לשרשור המקורי בפורום אופנועים בתפוז)
כן, כולכם מוזמנים, בין אם רוכבים ורוכבות, מורכבים ומורכבות, אופנועי כביש ספורטיביים, קאסטומים מהודרים, דו"שים גדולים או דרוזים קטנים, גדלנועי מנהלים וגם קטנועים גדולים. כולנו נהיה שם.
קבוצות רכיבה וקצב רכיבה – ברכיבה ישתתפו מגוון רב של דו-גלגליים. קטנועים, גדלנועים, דו"שים, אופנועי ספורט, קאסטומים וקרוזרים. כל אחד וקצב הרכיבה שלו. הנסיעה למצדה איננה טיול מאורגן, היא איננה טיול מועדון, אין מרשלים, אין מוביל, אין מאסף. במידה ואתם מתכננים לרכב בקבוצה, עשו זאת עם אנשים שרוכבים בקצב שלכם. בשום פנים ואופן אל לכם לנסות להיצמד לקבוצה של רוכבים שרוכבים מהר ממך אם אינך מיומן ברכיבה מסוג זה. הנסיעה תתבצע במהירות החוקית (בקירוב). יש כאלה שירכבו יותר מהר מאחרים. בנוסף, שימו לב למצלמות על כביש 4 ו- 40 דרומה. חלק מהמצלמות דחלילים וחלק אמיתיות.
זיכרו – מדובר בלילה אפל ללא ירח, שעות שינה מעטות, כביש עם חיות משוטטות ובדואים שעלולים להשאיר חפצים על הכביש, כל זאת על כבישים שאינם מוארים היטב, כל זאת דרך הסיבובים של ירידות ערד בהם אלומת הפנס הראשי איננה מאירה אל המשך הסיבוב אלא קדימה. בטיחות מעל לכל!
תמונות אלה צולמו ע"י חבר יקר בבוקר של ה- 23 באוגוסט 2010.
מדובר במכמונת המיועדת לקום על כביש 4, ק"מ 111.1 לכיוון צפון, בדיוק מול פארק חירייה.
החריצים בכביש נעשים על מנת להכניס לתוכם את כבלי הנחושת שמהם מורכבים הגלאים. לאחר ההכנסה, החריץ נאטם ונצבע בצבע שחור ע"מ להקשות בזיהוי.
המכמונת תעמוד בסמוך לאנטנה סלולרית בצבע כתום/לבן, כמה עשרות מטרים אחרי הגשרון שנמצא על הכביש.
כפי שאתם רואים, גם ארון החשמל הותקן במקומו, מה שאומר שאנחנו מחכים רק לתשתית הבטון להתקנת העמוד עצמו.
ממידע שקיבלתי, מעבר של אופנועים בין הלולאות לא יעזור כיוון שהטבעות יוצרות השראה גם לצדדים, מה שיצור אחידות מלאה בין כל הנתיבים.
בהצלחה לכולנו, ו- May the best man win.
(קרדיט לצילום – גיקסר)
היום עשיתי סיור על כביש 44 וכביש 4 לאורך כל הקטעים שבהם אמורות לקום המצלמות (מי שלא מכיר – קראו פה). ברכב הצטיידתי באמצעים הבאים:
לאורך כל הנסיעה שמרתי על מהירות תת-חוקית, פלוס האטה משמעותית לפני כל מצלמה.
שווה לקרוא וללמוד מהניסיון שלי.
הממצאים הם:
מאמר זה נכתב על ידי ופורסם לראשונה במגזין פולגז. הוא מועלה לכאן כשירות לקוראי, עם מספר תיקוני הגהה קטנים שהושמטו בטעות מהגירסה המקורית שפורסמה. ברצוני להודות לפולגז על הבמה שניתנה לי. המאמר פורסם גם במגזין אוטו, וכן באתר השטח 4X4. בזכות העובדה שפה אני יכול להכניס תוספות והערות למידע שאספתי, גירסה נוכחית זו תהיה המעודכנת ביותר, תמיד.
אז בואו נתחיל.
אם לא ידעתם עד עכשיו, עולם התחבורה במדינת ישראל עומד להשתנות בקרוב. רוצים לדעת למה, איפה ואיך זה הולך לעבוד? המשיכו לקרוא. רוצים להגיע לשורה התחתונה ולדעת מה אפשר לעשות נגד זה? המתינו בסבלנות. כל המידע יהיה פרוש בפניכם בעוד מספר דקות.
במסגרת פרויקט המכונה 'פרויקט א-3', זכתה חברת מל"מ-תים (ביחד עם עוד 3 קבלני משנה) במכרז להתקנה של 400 מצלמות אוטומטיות ודיגיטליות על כבישי ישראל, מתוכן 100 מצלמות אור אדום, והשאר – 300 במספר – מצלמות מהירות. מל"מ-תים התמודדה במכרז מול 2 חברות נוספות, ולאחר שזכתה היא קיבלה זיכיון הפעלה למערכות למשך 12 שנה. בתום התקופה תעבור המערכת לשליטת המדינה. עלות המכרז – קרוב לחצי מיליארד ש"ח. לא מעט כסף.
בשלב הראשון (שהיה אמור להסתיים ביולי-אוגוסט 2010) ייפרשו 60 עמדות, מתוכן כמחצית יהיו מאוישות (כשני שליש מהן יהיו מצלמות מהירות). מצלמות אלה צפויות להגדיל במאות אחוזים את קצב רישום דו"חות המהירות ביחס לתשתית הקיימת היום (היום קיימות על כבישי ישראל רק 15 מצלמות מכ"מ מסוג 'מולטנובה' מיושנות המופעלות על ידי סרט צילום כימי. עקב כך, בכל פעם שהמצלמה סיימה את סרט הצילום הטעון בה, צריך להגיע לשטח טכנאי משטרתי, לפרק את הסרט המשומש ולטעון במקומו סרט צילום חדש. את הסרט המשומש הוא מביא למעבדה, שם הוא מפותח, ושוטרים עוברים על התמונות שצולמו, מנתחים את התוצאות ושולחים דו"חות ל'עבריינים'. כל התהליך הזה לוקח חודשים רבים). בשלב זה אמורים להיות מרושתים רק מספר כבישים מצומצם (פירוט בהמשך) בין צומת בית-קמה בדרום, סיבוב מוצא במזרח ועד זיכרון יעקב בצפון.
במסגרת השלב השני שיימשך לאורך כל שנת 2011, ייפרסו עוד כ-120 עמדות, מתוכן 40 יהיו מאוישות (שני שליש מתוכן מצלמות מהירות – כלומר עוד כ-30 מצלמות מהירות).
לפני שיוצאים למלחמה צריך להכיר את האויב. לכן, קבלו סקירת תוד"א שתתן לכם תמונת מצב לגבי הכוחות שעומדים בקרוב להתחיל להשחיל את נהגי ישראל.
הזכיינית, חברת מל"מ-תים, יחד עם קבלני משנה, עומדת להתקין מצלמות מהירות ורמזור מתוצרת חברת Gatsometer BV ההולנדית, המובילה בעולם בתחום זה. הדגם שיותקן בארץ, GS11, מסוגל לצלם 4 פריימים בשניה ולעבוד גם בכבישים המכילים עד 4 נתיבים לכל כיוון. העלות של כל מצלמה היא כ-70,000 יורו. תזכרו את המספר הזה, כי בהמשך אנחנו נעשה קצת תרגילי חשבון איתו.
במסגרת הפרוייקט, המצלמות יותקנו על גבי עמודי מתכת בגובה 4 מטר המעוגנים לבסיס בטון, בתוך גופים חסיני ירי וחסיני אש. בתוך כל מארז יוצב מנגנון כיבוי אש וכן חיישן זעזוע, ומחוצה לו יותקנו מצלמות וידאו במעגל סגור שתתעדנה כל ניסיון וונדליזם. ליד כל עמדה יוצב ארון חשמל.
עיתון כלכליסט דיווח היום על המיקום של רוב המצלמות המתוכננות להיפרס בשלב הראשון של פרוייקט א-3.
לראשונה דולפת לציבור אינפורמציה לגבי המיקום ה"לכאורה" מדוייק של אותן מצלמות, ולא התיאור הכללי שפורסם בידיעות אחרונות לפני מספר חודשים בכותרת מרעישה.
למעשה, מידע זה היה קיים ברשותי והוצלב ממקורות שונים כבר מלפני למעלה מחודשיים.
כלכליסט – בלעדי ל"כלכליסט" – הכינו את ה-GPS: כאן תמצאו את מצלמות המהירות בארץ
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3414460,00.html
כעת, כשאי אפשר יותר לטעון כלפי שחשפתי סוד צבאי שמור, אני יכול לשחרר לכם מפה בסיסית של מיקומי המצלמות המדוייקים. תזכרו איפה קראתם את זה קודם…
אני ואנשים נוספים פועלים בימים אלה כדי לזהות בצורה אבסולוטית כל עמדה ועמדה, ונשתדל להעלות לכאן מידע בזמן אמת, ככל שנוכל.
להלן תיאור תמציתי של המיקומים:
מוטו פרסמו כתבה שנפתחת במילים הבאות: "משרד התחבורה והמשרד לביטחון פנים הקדימו את לוח הזמנים והציבו את המכמונות החדשות בראשון באוגוסט."
מוטובייק - פריסת מכמונות המהירות הקדימה את זמנה
http://www.motobike.co.il/article/7973.aspx
נכון לרגע זה, ומבדיקה שערכתי בשטח, טרם נפרסו המצלמות האמורות. יחד עם זאת, אני אצא בסופ"ש הקרוב לכמה עשרות קאורדינטות שנמצאות ברשותי ואדווח מהשטח.
בנוסף, אציין ואומר שאני נמצא בימים אלה בבדיקה של ציוד חדש שאמור לעזור נגד אותן מצלמות. הוא לא יוכל למנוע את הדו"חות, ולכן חשוב שנמשיך להקפיד ברכיבה ונהיגה בטוחה באזורים המועדים לפורענות.
פרטים בהמשך.
אחחח… כמה שזה מעצבן!
אז ככה. בישראל יש חוק ספורט מוטורי (איכשהו) אבל רק שני מסלולי רכיבה/נסיעה קטנים, אפשר לומר מצ'וקמקים, כאלה שמיועדים לקארטינג. בלית ברירה, וכמו עם ילד שהוא טיפה שונה משאר הילדים, אנחנו אוהבים אותם מאוד.
כי זה מה שיש לנו.
אין לנו משהו אחר.
לאמריקאים, לבריטים, לצרפתים, לאיטלקים, לצ'כים, לגרמנים, להולנדים, לספרדים, לרומנים, ליפנים, לאוסטרלים – לכולם יש מסלולים מטר מהבית. פאק, לטורקים יש. למדינות שהשם שלהם מורכב מכמה צירופים של האות "ז" עם איזה "סטאן" בסוף יש. למדינות ערב יש.
לנו אין.
יש לנו (או לפחות היו) שני מסלולי אספלט סלולים ברמה סבירה מינוס*, ללא שום משטחי החלקה, ללא שום גדרות סופגי אנרגיה, ללא משטחי דשא מוצלים, ללא טריבונות, ללא מגרשי חניה לנוחות הקהל, למעשה – ללא קהל בכלל. אורך המגרשים האלה עומד על פחות או יותר קילומטר אחד מסכן. שני המסלולים האלה מופעלים ע"י שני אנשים שונים (ברק גולדפינגר וצחי כפרי), כל אחד מסיבותיו, וכל אחד עם החבילה שלו.
ועל שני המסלולים המסכנים האלה צריכים כולנו לנסוע. רוכבי הספורט, רוכבי הסופר-מוטו, כאלה שעושים קורסי רכיבה, כאלה שעושים תחרויות במסגרות הליגות הקיימות (איכשהו). כ-ו-ל-ם צריכים לחלוק.
רק מה, בגלל שאנחנו העם הנבחר, ובגלל שבינינו, אנחנו חרא של עם, מסתבר שיש אנשים מסויימים שלא מוצא חן בעיניהם שיש שני מסלולים. או שהם רוצים שיהיה רק אחד, או שהם לא רוצים שיהיה כלום. אתם מבינים, יש אנשים שיעדיפו שיכרתו להם יד אחת ובלבד שלמתחרה שלהם יכרתו שתי ידיים.
כך או כך, אותם אנשים לא-נחמדים לא בוחלים בשום אמצעי כדי ללכלך על המפעילים של המסלולים האלה. הליכלוכים האלה מגיעים כמובן לרשויות, ומיד פקיד חרוץ ביותר מוצא סעיף בחוק שאומר איזה שקר כלשהו, והופה, דחפורים עטים רצים למסלול ומחרבים אותו.
וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. למפעיל אחד מהמסלולים הרסו את המסלול לפחות פעם אחת, ואלוהים יודע כמה פעמים סגרו אותו מנהלתית.
הפעם הגיע למקום דחפור נחמד, עם אנשים פחות נחמדים. נכנסו לשטח, חרשו יפה יפה את המסלול והכינו אותו (אולי) לזריעת פקעות תפוחי אדמה. בשער העמידו כמה סלעים גדולים למען ידעו כולם, וזהו. הלכו הביתה.
בקרוב, אצלנו.
הערה: אין באמור משום הסתה לאלימות, וונדליזם, או עבירה על החוק. כל אדם יעשה את אשר הוא רואה לנכון, ואם במקרה מה שהוא רואה לנכון הוא לתלות צמיג בוער על מצלמה – זו בעיה שלו, לא שלי.
והנה עוד אחד:
כאמור כנראה בקרוב אצלנו.